בני מנשה בח'ורצ'נדפור מניפור בצפון מזרח הודו באדיבות מיכאל פרוינד

ברחבי העולם מתעוררת התעוררות חסרת תקדים. צאצאי היהודים מכל תחומי החיים מחפשים לחזור לשורשיהם ולחבק את מורשתם.

במשך 15 השנים האחרונות, באמצעות ארגון "שבי ישראל", אני יושב על ראשי, באתי להבחין שיש המון אנשים שאבותיהם היו פעם חלק מאיתנו ועתה מחפשים דרך חזרה לקפל. זוהי התפתחות שתעצב מחדש את קווי המתאר, את אופיו ואפילו את צבעו של היהדות.

מיהודי קאיפנג, סין, שאבותיהם הספרדים נסעו לאורך דרך המשי, לבני מנשה מצפון-הודו, הטוענים כי צאצא משבט אבוד של ישראל, ול"יהודים הנסתרים "מפולין, מולדת עם קשר היסטורי לעם היהודי.

אולי הקבוצה הגדולה מכולן היא בני אנוסים, שהיסטוריונים מכנים אותם המונח הגנאי מראנוס, ואבותיהם היו יהודים ספרדים ופורטוגלים שנאלצו להתנצר לקתוליות במאות ה -14 וה -15.החוקרים מעריכים כי מספרם בעולם יהיה במיליונים, ומחקר גנטי שפורסם לאחרונה בדצמבר 2018 גילה כי ל -23% מאמריקה הלטינית שורשים גנטיים יהודיים.

אם נהיה זהירים מספיק כדי לנצל את ההזדמנות ולהושיט יד לקהילות אלה ולחזק את הקשר שלנו איתם, אז בעשורים הבאים, אנו עדים לחזרתם של מאות אלפים, ואולי יותר, לשורותינו.

היסטוריונים מעריכים שבמהלך התקופה ההרודיאנית לפני 2,000 שנה היו כ -8 מיליון יהודים ברחבי העולם. במקביל, שושלת האן ערך מפקד בשנת 2 לסה"נ, אשר מצא כי היו 57.5 מיליון האן הסינית. קפיצה קדימה עד היום, והמספרים הם, כמובן, שונה למדי, עם סין הביתה 1.1 מיליארד בני אדם, אפילו כמו יהדות העולם בקושי מספרים יותר מ -14 מיליון דולר.

במהלך 2,000 שנות הגלות האחרונות איבדנו מספר רב של יהודים, בין אם באמצעות התבוללות או דיכוי. רבים מהצאצאים שלהם מתנגדים עכשיו לחזור. התפתחות זו היא עדות לכוחה של ההיסטוריה היהודית ולניצחון הגורל היהודי.

"אנחנו צריכים להתחיל להסתכל על מגוון כמו משהו שהוא לא רק טוב

העולם, כך אומרים, הולך וגדל מיום ליום הודות לתהליכי הגלובליזציה והתלות ההדדית הכלכלית והאסטרטגית הגוברת. כדי לשגשג בכפר הגלובלי הזה, העם היהודי יצטרך יהודים סינים ויהודים הודים לא פחות מאשר יהודים אמריקאים ובריטים.

זה אומר שאנחנו לא רק צריכים לעשות יותר כדי לשמור על היהודים היהודים, אבל אנחנו גם חייבים להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה על איך לשפר את המספרים שלנו. אנחנו צריכים עוד יהודים, אז למה לא לחזור אל העבר הקולקטיבי שלנו ולהחזיר את אלה שנקרעו מאיתנו בגלל הגלות והרדיפה? צאצאיהם של יהודים רבים כבר דופקים על דלתנו, מבקשים להיכנס אליהם. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לסובב את הידית, לפתוח את הכניסה, והם יבואו.

ואכן, התהליך המתהווה הזה כבר נמצא בעיצומו. באישור ממשלת ישראל, שיבי ישראל הביאה למעלה מ -4,000 בני מנשה לעלות מהודו וכן תריסר יהודים סינים לירושלים.

כאשר אנו מביטים אל העתיד, כאשר מגמה זו מאבדת אדים, ברור כי העם היהודי יהיה עם אחד עם פנים רבות, הרבה יותר מגוונות ממה שמישהו יכול היה לדמיין בתחילת המאה ה -21.

במקום לחוש את התחזית הזאת, עלינו לאמץ אותה, כי מבחינה דמוגרפית ורוחנית, העם היהודי יהיה חזק יותר עבורו.

זה לא סוג של "פעילות מיסיונרית". הרי הרעיון הוא לא לצאת ולשכנע את הבלתי משוכנעים, אלא לפתוח את הדלת לאלה שכבר נמצאים בתהליך של חיפוש אותנו. לא כולם יבחר לעשות זאת, כמובן. אבל עצם המעורבות באנשים כאלה תיצור זיקה גדולה יותר לישראל ולגורמים יהודיים, גם אם הם מעדיפים להישאר קתולים מחויבים במדריד או פרוטסטנטים גאים בניו מקסיקו.

על ידי טיפוח ההזדהות שלהם עם השורשים היהודיים שלהם, אם זה בצורה תרבותית, אינטלקטואלית או רוחנית, לכל הפחות, אנחנו נרחיב את מספר אלה אשר נראים בחום ובאהדה כלפי היהודים וישראל.

אבל אנחנו יכולים וצריכים לכוון גבוה יותר. גודל הוא משנה, אם כדורסל, עסקים או דיפלומטיה.כדי לעשות את ההבדל בעולם ולחיות את המשימה הלאומית שלנו כיהודים, אנחנו צריכים הרבה יותר גדול ומגוון יותר "צוות" לרשותנו, אחד עם רשימה מורחבת וספסל חזק. כלומר, אנחנו צריכים עוד יהודים.

ואנחנו גם צריכים להתחיל להסתכל על מגוון כמו משהו שהוא לא רק טוב בעת בניית תיק הפיננסי של אחד, אבל תיק לאומי שלנו, כמו גם. זה סימן של כוח לעם היהודי, כי אנחנו לא נראים כל זהים, חושבים זה לזה או יש את אותו רקע או אפילו צבע העור.

לכן, ככל שמספר גדל והולך של צאצאי יהודים ברחבי העולם עושים את הדרך הארוכה הביתה, הבה נקבל אותם בזרועות פתוחות, שכן זה רק יעשיר את השטיח המורכב של עמנו.


הכותב,  מיכאל פרוינד,  הוא מייסד ויו"ר ארגון " שבי ישראל" , ארגון הפועל בירושלים, המוביל לשבטים אבודים, קהילות יהודיות נסתרות וצאצאי יהודים ברחבי העולם ומסייע להם לחזור לשורשיהם.